השפעת  הנגינה בתופי ידיים על ההתפתחות

 
לאורך  שנות הוראה רבות הנגינה בתופי ידיים בעיקר בתוף הכד הידוע בשמו הדרבוקה . גיליתי שבעקבות חזרה שיטתית על תרגילים מסוימים ועל תבניות הנגינה , נסגרו פערים מוטוריים וכפי הנראה גם מעבר להם אצל התלמידים.
מאחר וכבר נעשו מחקרים  על כך שכל אדם מתפתח בכיוון מסוים ובמקביל מוחו של האדם מתפתח איתו.
ניתן לראות שמרכזים שונים במוחו ואיברים בהם הוא משתמש התואמים לתחום התפתחותו ועשיתו של האדם מתפתחים גם הם .
אפשר לראות שכתוצאה מהתרגול של הנגינה בתוף,
מתפתחים במתרגל כישורים רדומים.
בזמן הנסיון לנגן מתרגלים במקביל את:
קשר בין שמאל לימין,
תנועה המשכית שבסופה מכה ,
שחרור תוך מאמץ,
תוך עשית המכה מתרגלים אימוץ 
ושחרור כף היד-כל נושא כף היד
 והתנועות העדינות מתפתח 
ובמקביל האגן חגורת הכתפיים והידיים מתחזקים בצורה משמעותית ,
הצד החלש מתחזק בצורה משמעותית(תלמיד שהגיע 10 שנים אחרי שקיבל שטף דם במוח השתפרה אפילו ההליכה וכושר שיווי המשקל הוא התחיל לרכוב על אופנים),
כושר ריכוז עולה,
יעילות בתנועה כתוצאה מתרגול,
אבחנה בין מהר ללאט,חזק לחלש ,גבוה ונמוך טונאלי,
היכולת לשנות קצב בצורה מידית ומהירה,
העיסוק במעגלי הקצב שחוזרים על עצמם והפקת הצליל מסיחים את הדעת מרגיעים ועוזרים לתרגול הגופני,
קשר אוזן-עין-יד ,קשר- אוזן- עין-פה (המקצבים מדוברים ומושרים לפני הנגינה)
תנועת הגוף מתחברת לקצב חיצוני ופנימי ,
חיבור ללב הן במובן הפיזי והן במובן המטאפיזי
הבנה חזותית משתפרת כתוצאה מחיקוי מאחר והמורה בד"כ יושב למול התלמיד ולכן ימין ושמאל מובנים יותר, 
שקט פנימי,
הכישורים החשבוניים משתפרים ,
בטחון עצמי גדל וההנאה וההערכה מעצמינו עולה ,
כמובן שעצם העיסוק במוסיקה ובנגינה הוא בעל ערך ריפויי משל עצמו ועל כך רבות נאמר ונכתב (ראו עבודתו של ד"ר טומאטיס בנושא זה).
How to re head

Read carefully before you begin even if you are a pro'
*The tuning system is build from 3 parts
Screws, inserted nut and inside nut - 6m'm.

1. Open the screws one opposite to the other, not more then 5 rounds and then move to the next couple.

2. After you made all the 6 keep on opening on the same routine.
Be sure to take the inside nut.

3. When you finished unscrewing the nuts and collected all the nuts (6 each), take of the rim.

4. Put the new head in the rim, you will find that it fits perfectly inside,
then check out on the body were the screw comes in that the inserted part is in the body if not - screw one screw to it and hammer it gently in .
(You can put it in even when the rim is closed, you just unscrew and when the screw is still in you just hammer it gently).

5. Take the rim and the head and put it on the head of the body evenly and put the screws and begin to screw the same method you opened - one opposite to the other –start with 8 rounds to each couple !!while holding the nut from inside!! and then 5 round until the pitch is high.
The rim will be too high so take a hot air blower (hair dryer or a heater) and worm the head while playing until the pitch go's way down.

6. Make another 3 rounds same method and heat again until the pitch go's down not as the first time but still way down .another 3 rounds same method and until the rim is even, and then tune each bolt to the ton of teck you like from up A to down B (very low) the doom will be down one octave and 5.

If you are in any kind of trouble never work with power it is a musical instrument, and you can always ask me for advice
hagoelko@zahav.net.il
97239032911 972507451040
Good luck
kobi hagoel 



בלה ברטוק – סונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה
נכתב 7-8/2015 – קובי הגואל
הקדמה:
בלה ברטוק הוא אחד המלחינים האהובים עלי מזה שנים רבות.
אני מאמין שישנן כמה סיבות לכך : הראשונה לדעתי נובעת מכך שמקורות ההשראה העממיים שהשפיעו על ברטוק נעוצים במוזיקה עממית שנמצאת באזור רחב שנוגע הן במוזיקה בלקנית הן במוזיקה צוענית והן במוזיקה תורכית.
כבן למשפחה ממוצא יווני (סלוניקי) ולישראלי שנולד ב 62 בישראל ,ההשפעה המוזיקאלית שאותה חוויתי הייתה אקלקטית בצורה יוצאת דופן. מאחר וגדלתי ביד אליהו שכונה דר' מז' תל אביבית. זכיתי לשמוע סגנונות רבים מוזיקאליים מן המזרח ומן המערב כאחד. בבית שמעתי לאדינו , רומנסות ,יוונית, מוזיקה קלאסית(אבי ז"ל ניגן טרומבון בצעירותו),פלמנקו, להיטי שנות ה50 (תחילת הפופ רוק וג'אז מוקדם) וכמובן כל מה ששמעו ברדיו .
מאחר ויד אליהו הייתה שכונה רב עדתית זכיתי לשמוע אצל החברים מוזיקה פרסית , קווקזית ,בולגרית , תורכית , מיצרית ,מרוקאית ,עיראקית , תימנית ועוד . עם התבגרותי כמובן שהרוק המתקדם הג'ז וסגנונות נוספים נכנסו למאגר הטעמים שלי.
כפי הנראה הטעמים המוזיקאליים שלי מהדהדים עם ברטוק מאד .
ראוי לציין כי עוד מלחין שהדהד אצלי חזק בהיבט הזה היה צ'רלס אייבס. אם כי אצלו ,הקשר נובע פחות מהחיבור הראשוני כמו החיבור שלי עם ברטוק ויותר עם החדשנות והדרך בה הוא ממזג את העולם הפנימי הרב גוני שלו אל תוך הכתיבה.
היבט נוסף הוא נובע כמובן מכך שהמקצוע המוזיקאלי בו אני עוסק הוא כלי הקשה מזרחיים וברטוק כפי הנראה מחבב מקישנים ומשתמש בהם הרבה ובצורה מהותית (לא כצבע או אווירה) בכתיבה.

את בלה ברטוק הכרתי כמלחין לפני לא מעט שנים .מאחר ולאורך כ20 השנים האחרונות אני ממוקד בסגנונות השונים המסורתיים (עממי וקלאסי) המזרחיים לא שמעתי אותו הרבה זמן.
לשמוע אותו בקורס יצר חוויה מעניינת של הזכרות לעומת הכרות מעמיקה יותר שלו .(תהליך שקרה עם עוד כמה מלחינים לאורך השנה האחרונה בשני הקורסים שלימדת מרתקת עד לפעמים עצירת הנשימה ותודה לך על כך ,השלתי מעלי כ30 שנה רק מהתחושה להיות תלמיד שוב.)
מבחינתי התופעות המוזיקאליות הבולטות ביותר כשאני מקציב ללא מעט יצירות של ברטוק הוא השימוש במבנים הריתמיים הלא סימטריים שהם אהבה מיוחדת שלי.
כמתופף ידיים המקצבים הלא סימטריים מהווים בשבילי הקרקע הפורה ביותר לאלתור ומאחר וחקרתי במשך כ11 שנים את הקצב המזרחי (הספר "אומנות הקצב במזרח" תוצר מחקר זה)כמובן שהתעמקתי רבות באותם אזורים שברטוק עצמו הסתובב ואסף מוזיקה עממית (הנושא מורחב בהמשך).
בסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה כבר בשמיעה ראשונה קופצים לאוזן המקצבים היוונים התורכים הבולגרים שמקורם בריקודים עממיים מאזור נרחב ביותר . הרחבה בנושא תופיע בניתוח היצירה .

הסקירה כוללת ביוגרפיה של ברטוק ,ניתוח כללי של היצירה והתמקדות במקומות בהם זיהיתי לדעתי את המקצבים שהיו מקורות ההשראה של ברטוק עם דוגמאות מהפרטיטורה ומהספר שלי כהשוואה.
ראוי לציין שישנם באזור הרבה מקצבים כאלה וברטוק לא תמיד השתמש בהם אחד לאחד.
ביוגרפיה
בלה ויקטור יאנוש ברטוק (/ bɑrtɒk /; הגייה הונגרית: מרס 1881 - 26 ספטמבר 1945)
מלחין ופסנתרן הונגרי. הוא נחשב לאחד המלחינים החשובים ביותר של המאה ה -20; הוא ויסט נחשבים המלחינים ההונגרים הגדולים ביותר (Gillies 2001).
האוסף שלו והמחקר האנליטי של מוסיקה עממית היווה אבן דרך והיה אחד ממייסדי המוסיקולוגיה ההשוואתית, שהפך מאוחר יותר לאתנו-מוסיקולוגיה.
בלה ברטוק נולדה בעיירה הקטנה של Banatian Nagyszentmiklós בממלכה הונגריה, אוסטריה-הונגריה (מאז 1920 Sânnicolau Mare, רומניה) ב -25 במרץ, 1881.
במשפחתו של ברטוק משתקפים חלק מההבדלים האתני-תרבותיים של המדינה. אביו, בלה האב, ראה את עצמו בזהות הונגרית, צאצא למשפחת אצולה נמוכה הונגרית ממחוז Borsod, אמא שלו, פאולה (נולד פאולה Voit), היתה ממוצא גרמני אבל הייתה מבחינה אתנית ממוצא "מעורב הונגרי בין אבותיה הקרובים ביותר היו משפחות עם שמות כמו Polereczky (מגיאריזציה פולנית או סלובקי) וFegyveres (Magyar).
בלה מוצג כשרון מוסיקלי בולט מאוד מוקדם בחיים: על פי אמו, הוא היה יכול להבחין בין מקצבי ריקוד השונים שהיא ניגנה על הפסנתר לפני שהוא למד לדבר במשפטים שלמים (Gillies 1990, 6). בגיל ארבע הוא היה מסוגל לנגן 40 יצירות על הפסנתר ואמו החלה באופן רשמי ללמדו מגיל חמש.
בלה היה ילד קטן וחולני וסבל מאקזמה חמורה עד גיל 5 (1990 Gillies, 5). בשנת 1888, כשהיה בן שבע, אביו (מנהל בית הספר חקלאי) נפטר באופן פתאומי. אמו של בלה אז לקחה אותו ואת אחותו, Erzsébet, לחיות בNagyszőlős (היום Vinogradiv, אוקראינה) ולאחר מכן לPozsony (גרמנית: פרשבורג, היום ברטיסלבה, סלובקיה).
בPozsony, בלה נתן רסיטל פומבי ראשון שלו בגיל 11 וזכה לתגובה חמה.
בין יצירותיו נכתבה שנתיים קודם לכן: "הקורס של הדנובה"
מ 1899 עד 1903, ברטוק למד פסנתר תחת אישטוון Thomán, תלמידו לשעבר של פרנץ ליסט וניגן בהרכב תחת יאנוש Koessler באקדמיה המלכותית למוסיקה בבודפשט.
שם הוא פגש זולטאן קודאי, שהשפיע עליו מאוד והפך לחבר לכל החיים שלו ולקולגה מוזיקאלי.
בשנת 1903, ברטוק כתב את עבודתו הגדולה הראשונה לתזמורת, קושוט, פואמה סימפונית אשר כיבדה את האיוש קושוט, גיבור של המהפכה ההונגרית של 1848.
המוזיקה של ריכרד שטראוס, שאותה פגש בשנת 1902 בבכורה של בודפשט "כה אמר זרתוסטרה", השפיעה במידה רבה עבודתו המוקדמת.
בעת ביקור באתר נופש בקיץ 1904, ברטוק שמע מטפלת צעירה, Lidi Dósa מKibéd בטרנסילבניה, שרה שירי עם לילדים בטיפולה. זה עורר המסירות לכל החיים שלו למוסיקה עממית.
משנת 1907, הוא גם התחיל להיות מושפע על ידי המלחין הצרפתי קלוד דביסי, שקודאי הכיר מפאריס.
היצירות התזמורתיות בקנה מידה גדולה של ברטוק היו עדיין בסגנון של יוהנס ברהמס וריכרד שטראוס, אבל הוא כתב מספר יצירות לפסנתר קטנים שהראו התעניינות הגוברת שלו במוסיקה עממית. היצירה שבה סימנים ברורים להתענינותו זו ביצירה הראשונה היא רביעיית מיתרים מס '1 בקטין (1908), המכיל אלמנטים כמו עממיים.
בשנת 1907, ברטוק החל ללמד כפרופסור לפסנתר באקדמיה המלכותית. עמדה זו שחררה אותו מסיבוב הופעות באירופה כפסנתרן ואפשרה לו לעבוד בהונגריה. בין תלמידיו בולטים היו פריץ ריינר, סר גיאורג שולטי, גיורגי שיידור, ארנו באלוג, ולילי קראוס. לאחר מכן ברטוק עבר לארצות הברית, הוא לימד את ג'ק ביסון ויולט ארצ'ר.
בשנת 1908, הוא וקודאי נסעו לאזור הכפרי לאסוף ולחקור מנגינות עממיות Magyar ישנים. העניין הגובר שלהם במוסיקה עממית עמד בקנה אחד עם אינטרס חברתי עכשווי בתרבות הלאומית מסורתית. הם עשו כמה תגליות מפתיעות. מוסיקה העממית Magyar שבעבר סווגה כמוסיקה צוענית.
הדוגמא הקלאסית היא הרפסודיה ההונגרית המפורסמת של פרנץ ליסט לפסנתר, שנשענת על שירים פופולריים שבוצעו על ידי להקות צועניות באותו הזמן.
לעומת זאת, ברטוק וקודאי גילו שהמנגינות עממיות Magyar הישנים התבססו על סולמות פנטטוניים, דומים לאלה במסורות עממיות אסיה, כמו אלה של מרכז אסיה, אנטוליה וסיביר.
ברטוק וקודאי החלו בשילוב אלמנטים של מוסיקת איכרים Magyar זו ליצירותיהם. הם כתבו שתי מנגינות שירי עם מצוטטות מילה במילה והיצירות נגזרו כולן משירים אותנטיים. דוגמה לכך היא יצירותיו לילדים לפסנתר סולו, המכילים 80 שירים עממיים שהוא כתב להם ליווי.
המחקר שהתחילו קודאי ועוד כמה מלחינים המשיך לאורך כ30 שנה והיה אחד המקיפים בתחום כשברטוק הצטרף אליו ב1913.
בראיון ב1930ברטוק סיפר שאחד השירים לקח לו לכתוב את התיווי שלו כ 7 שעות .
הסגנון של ברטוק ביצירות המוזיקה האמנותית שלו היה סינתזה של מוסיקה עממית, קלאסית, ומודרניזם.
התחושה המלודית וההרמונית שלו הושפעה עמוקות מהמוזיקה העממית של הונגריה, רומניה, ומדינות אחרות. הוא אהב במיוחד של מקצבים לא סימטריים ריקוד והרמוניות חריפות שמצא במוסיקה בולגרית.
רוב יצירותיו המוקדמות מציעים תערובת של אלמנטים רומנטיים לאומניים .

בשנת 1909 בגיל 28, ברטוק התחתן עם מרתה ציגלר אחרי כמעט 15 שנים יחד. בשנת 1911, כתב ברטוק אופרה, טירתו של כחול הזקן, שהוקדשה למרתה. ועדת האמנות ההונגרית דחתה את עבודתו כלא מתאימה לבמה . ברטוק התגרש ממרתה ביוני 1923 .
חודשיים לאחר גירושיו, הוא התחתן עם דיטה פסטורי עם Ditta Pásztory (1903-1982 ), תלמידתו פסנתר, עשרה ימים לאחר הכרותם מציע לה נישואין . היא הייתה בגיל 19, הוא 42.
בנם, פיטר, נולד בשנת 1924.
בעקבות המהפכה 1919, ברשימה שחורה ועזב את הארץ לוינה , למרות שהוא היה מסור בלהט להונגריה, אנשיה ותרבותה, הוא אף פעם לא הרגיש הרבה נאמנות לממשלה או המוסדות הרשמיים שלה. טירתו של כחול הזקן קיבלה תחייה, בשנת 1936.

לאחר אכזבתו העדיף להתרכז באיסוף וסידור מוסיקה עממית. הוא אסף לראשונה בקרפטים (אז הממלכה ההונגרית), שבו הוא תיווה שירי עם הונגרים, סלובקים, רומנים ומוסיקה עממית בולגרית. הוא גם אסף במולדביה, ולאכיה, ו( בשנת 1913) אלג'יריה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעצור את המשלחות; והוא חזר להלחנה,
כתיבת בלט נסיך פרקט (1914-1916) ורביעיית מיתרים מס '2 ב( 1915-1917), שניהם הושפעו מדביסי.
גדל כקתולי, על ידי הבגרות המוקדמת שלו ברטוק הפך לאתיאיסט. הוא האמין שקיומו של אלוהים לא ניתן לקבוע והיה מיותר. מאוחר יותר הוא הפך נמשך ליוניטריאניזם והמיר בפומבי לאוניטרית האמונה בשנת 1916. כמבוגר, בנו מאוחר יותר הפך לנשיא של כנסיית אוניטרית ההונגרית (יוז 1999-2007).
ברטוק כותב את הבלט , "המנדרינית המופלאה" הושפע מאיגור סטרווינסקי, ארנולד שנברג, כמו גם ריכרד שטראוס. סיפור מודרני של זנות, שוד, רצח שהחל בשנת 1918, אך לא בוצע עד 1926 בגלל התוכן המיני שלו. בשל הבא הוא כותב את שתי הסונטות שלו לכינור (שנכתבו בשנת 1921 ו- 1922 בהתאמה), שהם הרמוניים ומבניים כמו היצירות המורכבות ביותר שלו.
ב1927-1928, ברטוק כתב השלישי שלו ורביעיות המיתרים רביעית, לאחר שיצירותיו הפגינו את סגנונו הבשל. דוגמאות בולטות לתקופה זו הן מוסיקה למיתרים, כלי הקשה וצ'לסטה (1936) סונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה (1937) ודיברטימנטו למיתרים של תזמורת BB 118 (1939).
בשנת 1936 הוא נסע לטורקיה כדי לאסוף וללמוד מוסיקה עממית. הוא עבד בשיתוף פעולה עם המלחין תורכי אחמט עדנאן Saygun בעיקר סביב אדנה (Özgentürk 2008; סיפוס 2000).
בשנת 1940, המצב הפוליטי באירופה החמיר לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, ברטוק התפתה יותר לברוח מהונגריה. הוא התנגד בתוקף לנאצים.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנתי ה -1930 המוקדמות, ברטוק סרב לתת קונצרטים בגרמניה ופרש מהמו"ל שלו שם. הדעות הפוליטיות אנטי-הפשיסטיות שלו גרמו לו צרות רבות עם הקמתה בהונגריה.
לאחר ששלח את כתבי היד הראשון שלו מחוץ למדינה, ברטוק היגר בחוסר רצון לארה"ב עם אשתו דיטה באוקטובר באותה שנה. הם התיישבו בעיר ניו יורק. לאחר שהצטרף אליהם בשנת 1942, בנם, פיטר ברטוק, התגייס לצי האמריקאי שבו הוא שירת באוקיינוס ​​השקט בהמשך המלחמה, ומאוחר יותר התיישב בפלורידה, שם הוא הפך הקלטה ומהנדס קול. בנו הבכור, בלה ברטוק III, נשאר בהונגריה, שם הוא שרד את המלחמה ומאוחר יותר עבד כפקיד רכבת עד לפרישתו בראשית 1980.
למרות שהוא הפך לאזרח אמריקאי בשנת 1945, זמן קצר לפני מותו (גאנייה 2012, 28), ברטוק מעולם לא הרגיש בבית בארה"ב. למרות שהתפרסם באמריקה גם כפסנתרן, ethnomusicologist ומורה, הוא לא היה ידוע כמלחין. היה אינטרס אמריקאי קטן במוזיקה שלו בשנותיו האחרונות. הוא ואשתו Ditta נתנו כמה הופעות, למרות שהביקוש להם היה נמוך.
ברטוק, שעשה כמה הקלטות בהונגריה, ואף נרשם לקולומביה רקורדס, לאחר שהגיע לארה"ב.; רוב ההקלטות אלה (חלקם עם ההקדמות דבריו של ברטוק) הונפקו בהמשך LP ו- CD (ברטוק 1994, 1995a, 1995b, 2003, 2007, 2008).
נתמך על ידי מענק מחקר מאוניברסיטת קולומביה, במשך כמה שנים, ברטוק ודיטה עבדו על אוסף גדול של שירי עם סרבים וקרואטים בספריות של קולומביה. הקשיים הכלכליים של ברטוק בשנים הראשונות שלו באמריקה הוקלו במקצת מקבלת תמלוגים פרסום, הוראה וסיורי ביצועים.
בעוד מצבו הכלכלי היה תמיד רעוע, הוא לא חי ומת בעוני כפי שהיה המיתוס הנפוץ. היה לו מספיק חברים ותומכים כדי להבטיח שיש מספיק כסף והעבודה זמינה עבורו לחיות בכבוד ברטוק היה אדם גאה למרות היותו קצר במזומנים , הוא סרב לעתים קרובות לכסף שחבריו הציעו לו.
למרות שהוא לא היה חבר של ASCAP, החברה שילמה לכל טיפול רפואי שהוא צריך בשנותיו האחרונות. ברטוק קיבל את זה בחוסר רצון (1995 צ'למרס, 196-203).
התסמינים הראשונים של בעיות הבריאות שלו החלו בסוף השנה 1940, כאשר כתפו הימנית החלה להראות סימנים של התקשות. בשנת 1942, הסימפטומים מתגברים והוא מתחיל לסבול מהתקפים של חום, אבל אין מחלה בסיסית אובחנה, למרות בדיקות רפואיות. לבסוף, באפריל 1944, אובחנה לוקמיה, אבל בזמן הזה, קטן יכול לעשות (צ'למרס 1995, 202-207).
כשגופו נכשל באיטיות, ברטוק מצא אנרגיה יצירתית יותר, והוא מלחין יצירות מופת, בחלקו הודות לכנר יוזף סיגטי והמנצח פריץ ריינר (ריינר היה חבר של ברטוק מאז ימיו כתלמיד של ברטוק ברויאל אקדמיה). העבודה האחרונה של ברטוק אולי הייתה רביעיית מיתרים מס '6 לתזמורת של סרגיי קוסביצקי לקונצ'רטו לתזמורת. התזמורת הסימפונית של בוסטון של קוסביצקי הופיעה בדצמבר 1944 וזכתה לביקורות חיוביות ביותר. הקונצ'רטו לתזמורת הפך במהירות העבודה הפופולרית ביותר של ברטוק, למרות שהוא לא זכה לראות את ההשפעה המלאה שלה. בשנת 1944, הוא גם הוזמן על ידי יהודי מנוחין לכתוב סונטה לכינור סולו. בשנה 1945, ברטוק כותב קונצ'רטו מס '3 לפסנתר שלו, עבודה חיננית וכמעט הניאו-קלסית, מתנת הפתעה ליום הולדת ה -42 לדיטה, אבל הוא הולך לעולמו בחודש לפני יום הולדתה, עם הניקוד לא סיים. הוא שירטט קונצ'רטו לויולה, אבל בקושי התחיל את הניקוד במותו.

בלה ברטוק נפטר בגיל 64 בבית חולים בניו יורק מסיבוכים של סרטן דם (במיוחד, של polycythemia המשני) ב -26 בספטמבר, 1945. הלוויתו נכחה רק עשרה אנשים. ביניהם היו אשתו דיטה, בנם פיטר, וחבר פסנתרנו גיורגי שיידור (אנון. 2006).
הגוף של ברטוק בתחילה נקבר בבית הקברות בFerncliff Hartsdale, ניו יורק. הממשלה ההונגרית, יחד עם שני בניו, בלה השלישי ופיטר, ביקשו שיובאו עצמותיו והוא הועבר חזרה לבודפשט לקבורה, הונגריה וזוכה להלוויה ממלכתית ב 7 ביולי, 1988.
הוא נטמן בבית הקברות של Farkasréti בודפשט, בסמוך לשרידי דיטה, שמתה בשנת 1982.
הקונצ'רטו לפסנתר השלישי היה כמעט גמור במותו.
הקונצ'רטו לויולה, ברטוק סיים רק חלק ממנו וסקיצות של החלק התזמורתי. שני העבודות הושלמו מאוחר יותר על ידי תלמידו טיבור Serly. גיורגי שיידור היה הסולן בהופעה הראשונה של הקונצ'רטו לפסנתר השלישי ב -8 בפברואר, 1946. Ditta Pásztory - ברטוק מאוחר יותר ניגן והקליט אותו. הקונצ'רטו לויולה תוקן ומלוטש בשנת 1990 על ידי בנו של ברטוק, פיטר;
גרסה זו עשויה להיות קרובה יותר למה שברטוק התכוון (צ'למרס 1995, 210).
במקביל, פיטר ברטוק, בשיתוף עם נלסון Dellamaggiore, עבד הדפס לשנות מהדורות עבר של הקונצ'רטו לפסנתר השלישי (Somfai 1996).

סונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה

הסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה, . 110, 115 BB נכתבה על ידי בלה ברטוק בשנת 1937. בבכורה נגן עם אשתו השנייה, דיטה Pásztory-ברטוק, עם נגני כלי הההקשה פריץ Schiesser ופיליפ Rühlig ביום השנה לחברה הבינלאומית למוסיקה עכשווית מוזיקלית (ISCM) קונצרט -16 בינואר 1938 בבאזל, שווייץ, שבה זכה לביקורות נלהבות. ברטוק ואשתו ניגנו גם בבכורה האמריקנית שהתקיימה בבניין העירייה של עיר ניו יורק בשנת 1940, עם נגני כלי ההקשה סול גודמן והנרי Deneke.] הפכה להיות אחת מהיצירות שבוצעו ביותר של ברטוק מאז.
שני פסנתרנים ושני נגני כלי קשים, שמנגנים בשבעה כלים ביניהם: טימפני, תוף בס (Gran קסה), מצילתיים, משולש, סנר עם רשת וללא רשת, טאם טאם-גונג משולש וקסילופון.ברטוק מספק הוראות מפורטות מאוד לנגני כלי ההקשה למשל, שחלק מהמצילה מושעה ועם איזה סוג של מקל לנגן. הוא גם מספק הנחיות מדויקות לפריסת הפלטפורמה של הנגנים וכלי הנגינה.

1 תנועות
1.1 Assai Lento - אלגרו טרופו
1.2 Lento, MA אינו טרופו
1.3 אלגרו נון טרופו
העבודה מורכבת משלושה פרקים:
Assai Lento - אלגרו טרופו [עריכה]
התנועה הראשונה היא בגרסה שונה של צורת סונטה מסורתית. יש קטעים שמסומן בצורה ברורה - מבוא, אקספוזיציה, פיתוח, שחזור וקודה - אבל ברטוק נמנע יחסים המקובלים בין מקשים, מתחיל התנועה בF חד וכלה בדו מז'ור, עם טיולים לכמה מפתחות בלתי צפויים ביניהם. יחסי טריטון מבניים זה לא יוצא דופן עבור ברטוק; זה ניתן למצוא ברבים מיצירות האחרות שלו, לרבות את הפרק הראשון של עבודתו הידועה, מוסיקה למיתרים, כלי הקשה וצ'לסטה. הקצב של תנועה זו הוא מגוון בתוך 9/8 זמן כולל. התנועה היא גם לא אופיינית של סונטה קלסית יוצר בכך שהיא מהווה חצי מזמן הנגינה של
כולל glissandos דוושה בגליל טימפני.
Lento, MA אינו טרופו
תנועה זו מציגה את הצורה הקלסית "תנועת אמצע" א ב א משולש. זה הוא דוגמא לביטוי "מוזיקת הלילה" של ברטוק
אלגרו נון טרופו
התנועה השלישית היא ריקוד כמו רונדו-, מתחילה ומסיימת במז'ור. הפסנתרים מציגים את התנועה, ואחריהם קסילופון. יש דואט מסכם לתוף ומצלתיים, והסונטה מסתיימת מאוד בשקט.
נקודות הראויות לציון בהקשר הריתמי:
לצד שימוש רב באוסטינטו (חזרה עיקשת על מוטיבים ריתימיים ו/או מלודיים )אפשר לראות בתווים ולשמוע שימוש במקצבים בולגריים מתוך שירים שאותם אסף ברטוק באזור 1912.
המוזיקה בבולגריה מנהלת יחסי גומלין עם המוזיקה ביוון יותר מאשר עם סגנונות בלקניים אחרים.
בולגריה ספגה כפי הנראה השפעות רבות הן רימיות והן מלודיות מהמוזיקה הביזנטית.
המוזיקה האירופית אליה נחשף ברטוק היתה מאופינת במקלים של 1/4 אחד ואילו המוזיקה הבולגרית מאופינת במקצבים לא סימטריים ביחסים של
2:3 הרבה רבעים מנוקדים. ניתן למצוא בבולגריה מקצבים רבים ב5/16 7/16 9/16 11/16.
ראוי לציין שהונגריה היתה בשליטה אותומנית לאורך תקופה ארוכה וגם לתורכים הרבה מקצבים לא סימטריים.
ברטוק אסף כ90 שירים עממיים באנטוליה שהיו דומים מאד לשירי עם הונגרים.
הוא טען ואני מסכים איתו שהמוזיקה הזאת כפי הנראה מקורה נטוע באזור ונשען על המוזיקה העממית עד למרחק של המאה השביעית לספירה.
כשחקר את המוזיקה התורכית הוא תיאר אותה כמפחידה עקב הצלילים החזקים של הדבול/טופאן(תוף גליל עליו מתוחים שני עורות –עבה ודק, שמנוגן עם מקלות) והזורנה –כלי נשיפה עם פיית עלה הדומה לפיית האבוב ומוציאה צלילים גבוהים וחזקים מאד.
באופן מפתיע השתמש באלמנטים המזכירים את העוצמה המתפרצת בסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה.
ברטוק חקר גם את המוזיקה הערבית הצפון אפריקאית והמוזיקה בביסקרה (אלג'יר).
בשנות ה30 כתב ברטוק מעט באופן יחסי אבל כל יצירה הייתה יצירת מופת.
בסונטה לשני פסנתרים וכלי הקשה משתמש ברטוק בנוסחה א ב א .
נוסחה מבנית מקובלת בפואטיקה מהמזרח הקרוב שהשפיעה על המיבנים המלודיים במוזיקה המזרחית הקלאסית והעממית על סוגיה.
מכאן שהתנועה הראשונה והשלישית בסונטה חולקות מאפיינים משותפים וממסגרות ביניהן את התנועה השניה . ברטוק הקפיד לצרף את מיקום הנגנים כדי לתת את האפקט האקוסטי הסריאופוני הנדרש (כמו שהיה מקובל במאה ה17) .
ברטוק נהג להלחין בקיץ (כפי הנראה בזמנו הפנוי מהוראה) והסונטנה הולחנה ב 7-10/1937.
חשוב לציין שיש הבדלים בין הטיוטה הראשונה לבין היצירה הסופית וברטוק שינה את היצירה כשהגיע לשלב הביצוע.
לפי מכתבים שכתב ניתן להבין שבאותה תקופה חקר ברטוק את המוזיקה העממית התורכית ואת קירבת המוזיקה הבולגרית לתורכית.
ברטוק הקפיד על כל פרט קטן ובעדויות על תקופת החזרות הוא עשה זאת בסבלנות ובצניעות מרובה ובפרגון מלא לנגנים .
ברטוק ואשתו הופיעו עם היצירה בל רחבי אירופה :בודפשט ,בזל,לונדון,אמסטרדם,בריסל,לוקסמבורג,פריז,ציריך,ונציה,ניו יורק בולטימור ועוד .
מאחר והיצירה מסובכת ישנם אזכורים רבים במכתבים שכתב לנגני כלי שברבים מהקונצרטים היו נגנים חדשים לפעמים שני מקישנים ולפעמים ארבעה.
עקב התנגדותו הנחרצת למתחולל באירופה עם עלית הנאצים למודעות הוא סירב להופיע בגרמניה ואף נאלץ לעזוב את אירופה .
אין ספק שיצירה מהווה אבן דרך משמעותי ביצירה של המאה עשרים בכלל וביצירתו של ברטוק.
ברטוק חיפש צלילים ומצלולים חדשים והאיזון הנדרש בין נגינה ריתמית על פסנתר ונגינה מלודית של כלי ההקשה יצר תוצר מעניין וחדיש .
הגישה הריתמית יצרה אופי נגינה חדשני ומפתיע עד ימינו אנו.
השוואה בין היצירה למקצבים מן המזרח הקרוב
• כבר בתנועה הראשונה ב 3 התיבות הראשונות אני מזהה מקצב תורכי (עמ' 1 "פרטיטורה") המכונה מורקב (מורכב) 3+3+3 (עמ' 6 "מקצבים" 355).
מקצב תורכי שנמצא גם במוזיקה העממית וגם בקלאסית.
ראוי לציין שהוא פחות פופולרי.

*תיבה רביעית מזכירה מקצב צפון אפריקאי

*תיבה 231 (עמ' 2 פרטיטורה) מזכירה את הגרסה השניה של המקצב הבולגרי המלווה את ריקוד הפוורנטו (עמ' 4 "מקצבים" 3+2+2+2 344)

*תיבה 235 (עמ' 2 פרטיטורה) מזכירה את המקצב הצפון אפריקאי שנקרא שעבי(עממי) .

*תיבה 296 ("פרטיטורה" עמ' 3)מזכירה את המקצב המלווה את הריקוד הבולגרי סיטנו (עמ' 4 "מקצבים" 345)או את הקרסילמה התורכי (ראה עמ' 4 "מקצבים")2+2+2+3.

*תיבה 298 (עמ' 3 פרטיטורה)הרקס(ריקוד)אקצגי(אקצאק-צולע) 2+3+2+2 .

*תיבה 299 ("פרטיטורה" 3 ) גרסה אחרת של הפוורנטו הבולגרי ("מקצבים" עמ' 4 343)2+2+3+2.

*תיבה 302-325 (עמ' 4 "פרטיטורה") מזכיר שוב את הסיטנו והקרסילמה ("מקצבים" עמ'4).

*תיבה 326-353 משחק מעניין ופולידרוני על הנושא הריתמי .

*עמוד 6 בפרטיטורה תבנית כלי ההקשה כתובה ב10/4 שמתחלקים ל4/4 ו3/2 .תחושה מעניינת ביותר מסביב לחלוקה זו .

*עמוד 7 ב"פרטיטורה" אנו נתקלים בתופעה ריתמית שקיימת לדעתי רק במוזיקה העממית באזור מקדוניה.
מלודיה ב12/16 שמשתנה ל10/16 (ראה דוגמה ב"מקצבים" עמ 3 326-329).

*לסיום בעמ' 8 "פרטיטורה" ניתן למצוא שימוש במקצבים מזרחיים פופולריים ב2/4.
תיבה 101-102 מזכירה את הזר ועוד כמה מקצבי 2/4 פופולריים "מקצבים עמ' 2 53-54 ועמ' 2 62).

גרסת קונצ'רטו
הפרק הראשון של הסונטה של ​​ברטוק מציע צורת סונטה, שבו שני רעיונות מרכזיים מלודיים (או כאן קצבי) מוצגים, מגוונים, ולאחר מכן מחדש. לתנועה השנייה, ברטוק משמש תבנית משולשת פשוטה, שבמנגינה ראשונית ואחריו שני לפני הראשון חוזרת כמעט ללא שינוי. (תנועת מינואט-ושלישיית עידן קלאסי היא די דומה בביטוי.) התנועה השלישית ואחרונה נשענת על אלמנטים של רעיון הסונטה הטופס עם התוספת של מנגינות אחרות למגוון גדול עוד יותר. זה בתנועה האחרונה שהמקצבים העממיים האהובים של ברטוק הם בולטים ביותר.

ב 1940, על פי הצעתו של המו"ל שלו והסוכן, Heinsheimer, ברטוק מתזמר את הסונטה כקונצ'רטו לשני פסנתרים, כלי הקשה ותזמורת. החלקים לארבעה הסולנים היו ללא שינוי מהותי. בבכורה העולמית ניתנה ברויאל אלברט הול, לונדון, בקונצרט אגודת הפילהרמונית מלכותית ב -14 בנובמבר 1942, עם נגני כלי הקשה ארנסט Gillegin ופרדריק בראדשו, ניגנו ברטוק ודיטה אישתו אחר כך בביצוע הבא ניגנו בפסנתר לואי Kentner ואילונה Kabos, והתזמורת הפילהרמונית של לונדון, שנערך על ידי סר אדריאן בולט. המלחין ודיטה Pásztory-ברטוק היו סולני פסנתר בהופעה בניו יורק בינואר 1943, עם הפילהרמונית של ניו יורק תחת פריץ ריינר. זו הייתה הופעתו הפומבית האחרונה של ברטוק כנגן. הוא מת מלוקמיה בשנת 1945.
תודה רבה מעומק הלב על שנה מאלפת ומעשירה .

מאחל לך שפע טוב והרבה מוזיקה נעימה.


קובי הגואל – 0507451040
hagoelko@zahav.net.il
http://kobi-hagoel.com